מראה מקום 45 – חורבות אושה

גבעה בקצה הדרום מערבי של בועת נטופה, כמייל מזרחית לרמת יוחנן, מאגדת היסטוריה של 2000 שנה עם ברית היסטורית בין הדרוזים ליהודים.

גן לאומי חורבת אושה, מזוהה עם הישוב היהודי הקדום אושה - התחנה הראשונה של המרכז הדתי והרוחני היהודי הסנהדרין בגליל לאחר חורבן יהודה בשנת 135 לספירה, בעקבות מרד בר-כוכבא שכמעט הביא להכחדה של העם היהודי.  חכמי אושה פעלו לשיקום רוחני וקהילתי של העם, חיזקו את עולם התורה, קבעו תקנות חברתיות, והניחו יסודות להמשך הקיום היהודי בגליל ובגולה. בין החכמים שפעלו באושה היו רבן שמעון בן גמליאל, רבי יהודה הנשיא, רבי מאיר ורבי שמעון בר יוחאי. היישוב ננטש בתקופה האסלאמית וכפי הנראה לא יושב מחדש עד 1880, עת הגיעו למקום מוגרבים ממוצא אלג'יראי והקימו את הכפר הושע. הכפר ננטש שוב במלחמת העצמאות. חפירות וסקרים לאורך השנים  - חלקם במסגרת פרויקט "שביל הסנהדרין" - חשפו שרידי מבני ציבור, מתקנים חקלאיים, מקווה, בית בד ומערכת מסתור, וכן שרידים מתקופות רומית, ביזנטית, אסלאמית מוקדמת, ממלוכית ועות'מאנית.

קיבוץ רמת יוחנן נקרא בראשיתו אושה אך השם עבר בהמשך לקיבוץ השכן. שני הקיבוצים הותקפו במלחמת העצמאות בידי כוחות "צבא ההצלה" של קאוקג'י שכללו גדוד דרוזי אשר לחם באומץ רב אך נהדף על ידי מגיני רמת יוחנן. קרב זה, שבו נפל גם זוהר דיין (זוריק), אחיו של משה דיין ואביו של עוזי דיין, היה קריטי לקשר העתידי שבין הדרוזים ליהודים. מיד לאחר הקרב, נערכה פגישה, בין נציגי הדרוזים לבין משה דיין, בתווך אבא חושי וגיורא זייד (בנו של אלכסנדר זייד) ובה נאמרו דברים שיכוננו את הקשר ההיסטורי בין הדרוזים ליהודים. "אתמול נהרגו אחים שלנו והיום נעשה שלום?" שאלו הדרוזים ודיין השיב "לפני יומיים הרגתם את אחי, והיום אני יושב אתכם. הדם שלכם אינו טוב משלי. אילו היו הורגים את אחי ערבים מוסלמים, לא הייתי יושב אתם, אבל המלחמה בינינו היא טעות נוראה. לכן באתי, למרות אבלי, לשכנע אתכם להפסיק אותה". 

הגדוד גויס מאוחר יותר להגנה וכך נרקמה ברית הדמים ההיסטורית בין הדרוזים ליהודים.  מאז, העדה הדרוזית, המונה בישראל כ-150,000 איש, משתלבת באופן משמעותי בביטחון המדינה, עם שעורי גיוס גבוהים לצה"ל ושילמה מחיר כבד של למעלה מ-500 נופלים.

(32.79395, 35.14504)