טיפ בטיחות 24/26 -ציוד מינימלי לטיסה כאשר מכשיר לא שמיש, מה מותר ומה אסור

מקרה שקרה: בדוח חקירה בטיחותית שפרסמה לאחרונה הרשות לחקירה בטיחותית בתעופה (תיק 23-25) עלתה סוגיה של תקלה בציוד שלא תועדה כראוי ולא הועברה לבדיקת טכנאי לפני שהמטוס המשיך לטוס.

הדוח ממליץ להגביר את המודעות של טייסי האז״מ לחשיבות הרישום בספר מטוס נייד (דפים אדומים), והעברת המטוס לבדיקת טכנאי בדק לפני טיסה נוספת, על מנת לשמור על רמת בטיחות גבוהה יותר.

מקרה כזה הוא תזכורת טובה לשאלה שכל טייס נתקל בה מוקדם או מאוחר:

מכשיר בלוח במטוס תקול - מד סל״ד, מצפן, אולי אפילו הטרנספונדר. אפשר לטוס? עם מי מדברים? ואיך מתעדים את זה נכון? הפעם נעבור על התשתית הרגולטורית המלאה: תקנה 33, תקנה 31א, ומסלול ה-MEL, בעקבות ההרצאה של אולג מולין בנושא.

מהו ציוד מינימלי לטיסה (MEL)?

ה-MEL (Minimum Equipment List) הוא רשימת הציוד שמותר לו להיות לא שמיש בתחילת טיסה, מבלי שהדבר יפגע בכושר הטיסה של כלי הטיס, בכפוף לתנאים ולמגבלות שנקבעו.

ברוב מטוסי אז"מ, אין דרישה חוקית ל-MEL רשמי (ולרוב גם אין כזה), ולכן חלה מסגרת אחרת, זו שתקנה 31א מגדירה, ושנפרט מייד.

מסלול	מתי חל	מה נדרש
מסלול MEL	כלי טיס שיש לו MEL מאושר ומכתב הרשאה (LOA)	לפעול בהתאם למגבלות ה-MEL
מסלול ללא MEL (רלוונטי לרוב מטוסי האז"מ)	כלי טיס קטן ללא MEL רשמי	הסרה או שילוט (Placard) של הפריט הלא שמיש ותיעוד ביומן
MEL חובה	כל כלי טיס טורבינה, רב-מנועי עם MMEL, ומנועי טורבינה חד-מנועיים	MEL הוא תנאי הכרחי להפעלה

תקנה 31א - טיסה עם ציוד או מכשירים שאינם שמישים

https://www.nevo.co.il/law_html/law01/162_018.htm#Seif340 

הכלל הבסיסי הוא ברור: לא ימריא אדם עם ציוד או מכשירים שאינם שמישים, אלא אם כן התקיימו כל התנאים שנקבעו בתקנה. התקנה מאפשרת המראה עם ציוד לא שמיש עבור רשימה מוגדרת של כלי טיס שאז"מ נופל בהם, ובלבד שמתקיימים כל אלה:

1. הפריט אינו קריטי: הוא אינו נדרש לפי כללי הכושר האווירי שלפיהם קיבל כלי הטיס רישיון, אינו מופיע כנדרש ברשימת הציוד המזערי או ברשימת הציוד של כלי הטיס, ואינו נדרש לפי תקנה 33(ג) (או תקנה אחרת) עבור סוג הטיסה המתוכננת, ואינו נדרש להיות תקין לפי הוראת כושר אווירי.

2. השבתת הפריט: הציוד הושבת או הוסר מכלי הטיס, ובתא הטייס הוצב שילוט (Placard) מתאים. אם ההשבתה דרשה פעולת אחזקה (למשל, הסרת מכשור מהמטוס), היא בוצעה בהתאם לספר התחזוקה.

3. תיעוד: הפרטים נרשמו ביומן התחזוקה הנגיש לטייס המפקד. אם ההשבתה דרשה פעולת אחזקה, גם היא תועדה שם.

4. אישור מקצועי: טייס המורשה לטוס באותו כלי טיס, או טכנאי בדק מורשה, בדק את כלי הטיס וציין ביומן התחזוקה שהציוד הלא שמיש אינו מהווה סיכון לטיסה.

הנקודה הקריטית: אלה ארבעה תנאים מצטברים, לא ברירת מחדל. "זה תמיד ככה טסים" או "זה היה כבר ככה כמה טיסות" אינם מהווים תחליף לרישום, לשילוט ולחתימה של מי שמוסמך לכך.

תקנה 33 (ג) - הציוד שחייב להיות שמיש באז״מ

https://www.nevo.co.il/law_html/law01/162_018.htm#Seif28 

לעומת תקנה 31א שעוסקת בציוד שאינו קריטי, תקנה 33 קובעת רשימה סגורה של פריטים שחייבים להיות מותקנים, שמישים וזמינים לפני שממריאים באז״מ:

1. חגורת כתף מאושרת לכל מושב

2. מד מהירות

3. מד גובה

4. מצפן מגנטי

5. מד סיבובי מנוע (מד סל״ד)

6. מד טמפרטורה למנוע המקורר בנוזל, או מד טמפרטורת ראש צילינדר

7. טרנספונדר (בכפוף למגבלות תקנה 24(4))

פריטים אלה לא ניתנים "לשילוט" לפי תקנה 31א. הם תנאי סף להמראה. אם אחד מהם לא שמיש, כלי הטיס פשוט אינו כשיר לטיסה עד לתיקון.

איך זה נראה בפועל: השילוט לפי AC 91-67

לפי חוזר של ה FAA AC 91-67 (FAA), שילוט של ציוד לא שמיש הוא מדבקה או תווית עם אותיות בגובה של לפחות שמינית האינץ' (כ-3 מ"מ), אותה חייב המפעיל או הטכנאי להציב על גבי הפריט הלא שמיש או בסמוך אליו, כך שתהיה גלויה לטייס או לצוות ותתריע להם על אי-התקינות.

שילוט "INOPERATIVE" על מכשיר תקול בלוח המחוונים הוא חלק מהתהליך המחייב 

בפועל, מדובר במדבקה פשוטה עם הכיתוב INOP או INOPERATIVE המודבקת על המכשיר התקול או לידו.

רצף ההחלטה: לפני שממריאים עם ציוד לא שמיש

שאלו את עצמכם, לפי הסדר:

1. האם הפריט מופיע כפריט נדרש ברשימת הציוד של כלי הטיס, אם קיימת? אם כן – אין טיסה בלעדיו.

2. האם הוא נדרש לפי כללי הכושר האווירי שלפיהם קיבל כלי הטיס רישיון? אם כן – אין טיסה בלעדיו. ככלל, עבור כללי הכושר האווירי הנפוצים, מדובר במכשור המפורט בתקנה 33(ג), בתוספת מד כמות דלק.

3. האם הוא נדרש לפי תקנה 33(ג) (או תקנה רלוונטית אחרת)? אם כן – אין טיסה בלעדיו.

4. אם התשובה לכל השאלות שלילית, יש להסיר או להשבית את הפריט, לשלט אותו, ולתעד.

5. ולבסוף – תמיד – הטייס המפקד הוא זה שנותן את המילה האחרונה: גם אם כל התנאים הפורמליים התקיימו, עליו לקבוע בעצמו שהציוד הלא שמיש אינו מהווה סיכון בתנאי ההפעלה הצפויים לאותה טיסה הספציפית.

6. 
   

מה עושים בפועל, כטייס אז"מ

1. הקפידו לתעד כל תקלה מיד – ביומן הנייד של כלי הטיס.

2. אל תחליטו לבד אם הפריט "לא חשוב". הבדיקה אם ציוד עומד בתנאי תקנה 31א דורשת ידע בתקנות, בספר המטוס ולעיתים ידע תחזוקתי. אם יש ספק, התייעצו עם טכנאי בדק מוסמך.

3. שלטו בפועל (שימו Placard). לא מספיק לדעת בראש שהמד לא עובד. יש להציב שילוט פיזי גלוי בתא הטייס.

4. ודאו העברה לטכנאי. אם ההשבתה או התקלה דורשות פעולת אחזקה, אל תדחו זאת לפעם הבאה. תעבורת המידע בין הטייסים (בעיקר בכלי טיס שמופעלים על ידי מספר שותפים) היא בדיוק המקום שבו תקלות עלולות ליפול בין הכיסאות.

5. מומלץ לזכור את תקנה 33(ג) בעל פה. שבעת הפריטים ברשימה הם קו אדום. אין עליהם דיון.

6. המילה האחרונה היא שלכם. גם אם הנייר תקין, אתם אלה שטסים. אם משהו מרגיש לא בטוח, אל תטוסו

חומר נוסף

לינק להרצאה של אולג מולין, ראש מחלקת תעופה כללית וספורטיבית ברת״א, באסיפה הכללית של האיגוד לתעופה ספורטיבית ב 30.7.2026:

למצגת של אולג לחץ כאן!

לסיכום

ציוד לא שמיש הוא לא סוף העולם. בחלק מהמקרים יש מסגרת חוקית ברורה שמאפשרת להמשיך ולטוס איתו. אבל המסגרת הזו בנויה על ארבעה תנאים מצטברים: הפריט אינו קריטי, הוא הושבת ושולט, התיעוד נרשם, ואדם מוסמך אישר שאין בכך סיכון. דילוג על אחד מהם הופך טיסה חוקית לטיסה מסוכנת.

מנע את הסיכונים בשליטתך וטוס בביטחה