טיפ בטיחות 22/26 - רכיב משב (Gust Factor)

מקרה שקרה

בשנת 2008 כמעט אבד מטוס איירבוס A320 של חברת לופטהנזה, על כל נוסעיו, על מסלול הנחיתה בהמבורג.

הצוות תודרך לגבי רוח מכיוון 280, 23 קשר, עם משבים של 37 קשר, ותכנן נחיתה על מסלול 23.

בעת הגישה עדכן הפקח שהרוח היא מכיוון 300, 33 קשר, עם משבים של 47 קשר. הצוות החליט להמשיך בגישה. מייד לאחר שגלגל שמאל נגע במסלול, משב חד הרים את הכנף, המטוס נטה שמאלה וקצה הכנף השמאלית נגע במסלול.

רק הוספת מנוע והליכה סביב מנעו אסון.

הצוות "הצדיק" לעצמו את המשך הגישה בכך ש-50% מהמטוסים שלפניו נחתו בהצלחה.

ההחלטה הנכונה הייתה ללכת סביב ולנסות שוב על מסלול 33, שהיה מיושר הרבה יותר לתוך הרוח.

השורה התחתונה רלוונטית לכל אחד מאיתנו, גם במטוס אז"מ: הצלחה של טייס אחר אינה ערובה לבטיחות שלך.

למה בכלל יש משבים?

הרוח איננה זרימה חלקה. היא זרימה מערבולית ומהירותה יכולה להשתנות ברמה של שניות.

משבים (Gusts) יכולים לנבוע מכמה סיבות:

• ערבול מכני: הרוח הזורמת מעל מבנים, עצים, גדרות, האנגרים או פני שטח לא אחידים מייצרת מערבולות. ככל שהרוח חזקה יותר והמכשולים גדולים יותר, כך המערבולות עזות יותר. זו הסיבה שדווקא בקרבת הקרקע, בדיוק בשלב ההצפה והנגיעה, המשבים מורגשים יותר.

• גזירת רוח (Wind-Shear): שינוי בכיוון או בעוצמת הרוח בין גושי אוויר קרובים. מעבר המטוס בין גושי האוויר יורגש כמשב רוח פתאומי.

ניתן לקרוא עוד על גזירות רוח בטיפ מס׳ 22/25: 

מה משב יכול לעשות למטוס בתהליך הנחיתה ?

אובדן מהירות פתאומי: משב שמקטין משמעותית את רכיב רוח האף, או כזה שהופך רוח אף לרוח גב, יגרום לנפילה פתאומית במהירות האווירית. הדבר יוביל להקטנה פתאומית של העילוי, אובדן גובה, והתקרבות למהירות ההזדקרות, בגובה שבו יש לנו הכי מעט אפשרות לתקן (ובפרט להיחלץ מהזדקרויות).

שינוי חד בזווית ההתקפה: משב אנכי כלפי מטה יכול להקטין את זווית ההתקפה ולגרום לאובדן גובה לא צפוי. משב אנכי כלפי מעלה יכול להגדיל את זווית ההתקפה. הזדקרות תלויה בזווית התקפה ולא במהירות ולכן משב כזה עלול לגרום להזדקרות כנף במהירות שנראית לחלוטין בטוחה.

הרמת כנף וסחיפה: משב צד בשלב ההצפה מרים כנף וסוחף את המטוס מציר המסלול, בדיוק ברגע שבו יעילות משטחי ההיגוי נמוכה בגלל המהירות הנמוכה.

נזכיר שכאשר התופעות הללו קורות בפיינל קצר או בשלב ההצפה, אין בהכרח מרווחים מספיקים לתיקון.

התמודדות: הוספת חצי רכיב המשב

רכיב המשב (Gust Factor) הוא ההפרש בין מהירות המשב למהירות הרוח הקבועה.

המלצת ה FAA היא להוסיף מחצית מרכיב המשב למהירות הגישה הרגילה. התוספת נועדה לשמור מרווח בטחון ממהירות ההזדקרות במקרה של אובדן מהירות בלתי צפוי בגישה.

מדוע חצי ולא הכל? זהו איזון. מעט מדי, ומשב אחד מקרב אותנו להזדקרות. יותר מדי, והמטוס יציף לאורך כל המסלול, חשוף לסחיפת הרוח ולתנודות כתוצאה מהמשבים. הצפה ממושכת באפקט הקרקע עלולה אף להחמיר את הבעיה, ולא בהכרח לפתור אותה.

חצי מרכיב המשב הוא נקודת איזון בין מרווח ההזדקרות לבין שליטה בנגיעה.

חישוב:

רכיב המשב = מהירות המשב − מהירות רוח קבועה

תוספת למהירות הגישה = רכיב המשב ÷ 2

דוגמה: רוח מדווחת 18 קשר, משבים 30 קשר.

רכיב המשב = 30 − 18 = 12 קשר.

התוספת = 12 ÷ 2 = 6 קשר.

אם מהירות הגישה הרגילה שלך היא 55 קשר, בצע את הגישה ב- 61 קשר.

מאמר של Bold Method לגבי הוספת חצי מרכיב המשב למהירות הגישה

כללי עבודה נוספים לימים משביים

• פעל בהתאם לבד״ח המטוס. ישנם מטוסים בהם מומלץ לבוא עם דרגת מדפים נמוכה יותר בתנאי משבים או ברוחות צד חזקות.

• מומלץ להגיע עם מעט מנוע (ולא בסרק) כדי לשמור על תגובתיות ומהירות.

• המשך להטיס את המטוס עד לעצירה מלאה. הרוח לא מפסיקה לפעול על המטוס בעת ריצת הנחיתה, וגם בעת ההסעה. ניתן לקרוא עוד על תהליך ההסעה בטיפ 2/25 

• הליכה סביב. אם הגישה אינה יציבה, לך סביב.

המגבלה האישית שלך (Personal Minimums) 

אין נוסחה מושלמת לקביעת תנאי המשבים המקסימליים בהם "בטוח" לנחות.

היכולת שלך להתמודד עם רוחות חזקות ומשביות היא פונקציה של הידע, הניסיון, המיומנות והכשירות שלך.

טייס שלא נחת ברוח משבית מזה חצי שנה זוכר את הטכניקה, אבל יתכן שהידיים שלו מעט איטיות בתגובה. לפעמים, שבריר שנייה זה כל ההבדל.

לכן:

• הגדר לעצמך מגבלה אישית כאשר אתה על הקרקע, ולא באוויר. תנאי הרוח, רוח הצד, והמשבים המקסימליים בהם בטוח לך לנחות.

• דבוק במגבלה שהגדרת. אל ״תמציא״ מגבלות חדשות בזמן הגישה, כאשר האדרנלין גבוה והלחץ לנחות גדול.

• קח בחשבון שהמגבלה האישית שלך אינה קבועה; היא נמוכה יותר כשאתה חלוד, עייף, במטוס שאינך מכיר, עם נוסע לצידך, או כשמסלול קצר או צר.

• מומלץ להרחיב את המגבלה האישית בהדרגה במסגרת אימונים עם מדריך (לא לבד, ולא ביום שבו אתה חייב לנחות).

• האמירה ״טייסים אחרים נחתו״ אינה נתון בטיחותי. מטוס מדגם אחר, טייס עם ניסיון אחר, או רגע אחר לגמרי במשטר הרוח.

מאמר של Bold Method על הגדרת מגבלה אישית לנחיתות ברוח משבית.

לסיכום

המראה היא אופציונלית, נחיתה היא חובה. אם נתוני הרוח בעייתיים, אל תמריא.

אם אתה כבר באוויר ונתוני הרוח חורגים מהמגבלה האישית שהגדרת, שקול חלופה : מסלול/שדה אחר (במידת האפשר רחב, ומסלול שכיוונו לתוך הרוח), או המתנה של 20 דקות.

בעת טיסה במשבים :

• הוסף למהירות הפיינל מחצית מרכיב המשב,

• טוס לפי הנחיות ה POH,

• המשך להטיס את המטוס עד לעצירה מלאה.

• ומעל הכל - הגדר מהי המגבלה שלך היום, ופעל לפיה. אם הרוח חורגת מהמגבלה, אל תטוס ! 

מנע את הסיכונים בשליטתך וטוס בביטחה